This shiur has been anonymously sponsored L'ilui Nishmas Chaim Ben Avraham. May his Neshoma have an Aliyah. To sponsor a shiur please email us at Nitzotzos@gmail.com וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה בְּהַ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר: And the Lord spoke to Moses on Mount Sinai, saying , (Vayikra 25:1) The first passuk in our parsha deviates from the ordinary introduction of וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה לֵאמֹֽר in that here we are also told the location of the meeting between Moshe and Hashem. Rashi explains this textual anomaly: בהר סיני: מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כהנים. ונראה לי שכך פירושה לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני, ובא הכתוב ולמד כאן על כל דבור שנדבר למשה שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב: on Mount Sinai: What [special relevance] does the subject of Shemittah [the “release” of fields in the seventh year] have with Mount Sinai? Were not all the commandments stated from Sinai? However, [this teaches us that] just as with Shemittah, its general principles and its finer details were all stated from Sinai, likewise, all of them were stated-their general principles [together with] their finer details-from Sinai. This is what is taught in Torath Kohanim (25:1). [And why is Shemittah used as the example to prove this rule, especially since the very fine details
Loading the rest…
